פסק דין
בפני תובענה למתן סעד הצהרתי על פיו, אין כל חוב ארנונה בגין נכס בן 4 קומות וקומה מסחרית ברחוב בן יהודה 20א' בתל-אביב (להלן – הבניין או הנכס) וכי כל חוב שהיה, שולם. כמו כן התבקש צו מניעה קבוע וסעד כספי בסך של 70,000 ₪.
גב' אביבה סוכובולסקי ז"ל, הייתה רשומה כמחזיקה בבניין. גב' סוכובולסקי הלכה לעולמה ביום 14.12.1999. יורשיה, הם מר אריה סוכובולסקי וגב' נורית ביינרט (להלן יחד – תובעת 1).
תובעת 2, חב' רוסתם דר בע"מ, היא הבעלים הרשום של בניין המצוי ברח' יבנה 15, תל אביב. תובעת 3, א. סוכולובסקי ושות' עורכי דין, היא שותפות המקיימת משרד עורכי דין ולצורך כך היא שוכרת את קומת הקרקע בבניין ברח' יבנה 15 בתל אביב.
על פי גרסת התובעים, הבניין בשלמותו, מלבד קומת הקרקע, היה מושכר עד לחודש אוגוסט 2003 למר מולה יפה ולחברות אשר בבעלותו. בחודש אוגוסט 2003 עזב מר מולה את הנכס. ביום 01.03.2004 נכנס לנכס שוכר חדש. המחלוקת בין התובעים לבין הנתבעת מתייחסת בעיקרה לתקופה שבין חודש יולי 2003 לחודש מרץ 2004.
לטענת התובעים, בתחילת שנת 2004 פנתה נציגת היורשים, עו"הד גב' נורית ביינרט (להלן – הנציגה או גב' ביינרט) למשרדי הנתבעת, בבקשה להסדיר את החובות הקשורים לבניין, ככל שהם קיימים. בעקבות פגישות שנערכו בעירייה, זוכו יחידות הבניין בפטור מארנונה לנכס ריק למלוא תקופת הפטור ולנציגה נמסרו שוברי תשלום "לסגירת" החוב. השוברים שולמו במלואם. בכך, לטענתה, לא נותרו כל חובות ביחס לבניין.
בתחילת שנת 2007 הופיעו במשרדי תובעת 3 גובים מטעם העירייה, על פי פקודת המיסים (גביה), בטענה, שקיים חוב של כ- 70,000 ₪ ע"ש המנוחה אביבה סוכובולסקי ז"ל. לגובים הוסבר, שאין כל זיקה קניינית או אחרת בין המשרד ברחוב יבנה לבין הבניין ברחוב בן יהודה (למעט העובדה שבעירייה רשומה כנראה המנוחה בחשבון הארנונה של המשרד) וכן, כי החוב שולם זה מכבר.
התובעת מוסיפה, כי בסוף שנת 2007 הופיעו שוב גובים מטעם העירייה, שוב הוסבר להם, שמדובר בטעות ולאחר שכנועים ומאמצים ולאחר שכבר החלו לנתק את המחשבים במשרד וגרמו לנזק, השתכנעו ועזבו את המקום. בחודש אוגוסט 2008 הגיעו הגובים בשלישית למשרדי תובעת 3 ולאחר שהחלו לפרק את תכולת המשרד, נאלץ מר אריה סוכובולסקי הנמנה על יורשי המנוחה, למסור לגובים שתי המחאות ע"ס 30,000 ₪ כל אחת, על מנת שיימנעו מפירוק תכולת המשרד.
בין לבין התנהלו בין תובעת 1 לבין מר מולה ולבין העירייה הליכים ביחס לשאלה, מה היה המועד בו פינה מר מולה את הנכסים המושכרים על ידו. ועדת הערר הכריעה ביחס ליחדות, שמספר הארנונה שלהם הוא 205 ו- 208. ועדת הערר קבעה, כי מועד הפינוי הוא 01.08.2003.
נוכח כל האירועים שתוארו לעיל, הגישו התובעים את התובענה שבפני. התובעים מבקשים, כי יינתן צו מניעה קבוע אשר יאסור על הנתבעת לנקוט בהליכי גבייה כלשהם כלפי התובעים. כמו כן, התבקש סעד הצהרתי על פיו, אין כל חוב ארנונה בגין הבניין, לרבות ע"ש המנוחה אביבה סוכובולסקי ז"ל או מי מהתובעים וכי כל החוב שהיה שולם וסולק. כמו כן, התבקש חיוב הנתבעת בסך של 70,000 ₪, פיצויים בגין מעשיה ומחדליה בהליכי הגבייה.
על פי טענת הנתבעת, מלבד החובות אשר שולמו על ידי התובעים, קיימים חובות נוספים וכי תשלום השוברים אשר צורפו לכתב התביעה מהווה תשלום חלקי בלבד.
דיון
לאחר שעיינתי היטב בכתבי הטענות, בתצהירים ובמסמכים שהוגשו ולאחר ששמעתי את העדים ושקלתי את טענות הצדדים, שוכנעתי, כי דין התובענה להתקבל ברובה, אך לא במלואה.
שוכנעתי, שהנציגה הסדירה את חובות הארנונה ביחס ליחידות 206-44 , 207-25 ו- יחידה 208-22 עד לסוף חודש פברואר 2004, כולל כל חוב עבר ככל שהיה קיים. הדבר עולה בבירור מהשוברים עצמם ומהגיונם של דברים.
על פי טענת העירייה, פעולות הגבייה התבצעו בגין חוב ארנונה אשר הצטבר בחשבונות מספר, כמפורט בסעיף 6 לכתב ההגנה:
0025-0201-206-44 (להלן – יחידה 206-44)– חוב בגין התקופה שבין 01.07.2003 ועד 31.03.2004.
0025-0201-207-25 (להלן – יחידה 207-25) – חוב בגין התקופה שבין 01.07.2003 ועד 31.03.2004.
0025-0201-208-22 (להלן – יחידה 208-22) – חוב בגין התקופה שבין 01.08.2003 ועד 31.03.2004.
יצוין, כי שמונת המספרים הראשונים מייצגים את הבניין, שלושת הספרות הבאות את הקומה ושתי הספרות האחרונות את היחידות הספציפיות.
על פי האמור בסיכומי העירייה, גב' ביינרט שילמה עבור יחידה 206-44 בשובר שהופק ביום 3.12.2003 ואשר חל "על סוף שנת 2003". בגין יחידה זו שולם, על פי העירייה, שובר נוסף של חודשים ינואר - פברואר 2004 (סעיפים 27-28). יצוין, כי בנוסף לשוברים אלו שולם שובר נוסף, ביום 30.12.2004 עבור "ארנונה שנים קודמות".